טיפים לאמא הטרייה
הילד הראשון שלי
צילום : עדי טל
טיפ ראשון
והכי חשוב שאני קיבלתי ושמחה לתת בחזרה הוא אל תקשיבי לכל העצות שנותנים לך (גם לא לזו), כל אדם שתפגשי בחודשים הראשונים, גם אלו ללא ילדים, ייתן לך עצה . איך להחליף, להניק, להרדים, לנדנד, לקלח ולקנח ...
חלק מהעצות יתאימו לך וחלקן לא . זו הזדמנות נפלאה לאסרטיביות אימהית ראשונה, פשוט לומר לכולם תודה, אבל זו לא הדרך שלי . עם הזמן את תמצאי מה הכי טוב עבורך ועבור הבייבי שלך, לפעמים זה ייקח רגעים מעטים ולפעמים זה ייקח כמה שנים . העיקר הוא להקשיב לעצמך ולבייבי שלך, רק את יודעת בסופו של יום מה עושה לו טוב ומה הוא צריך .
טיפ שני
שבעצם היה צריך להיות הטיפ הראשון - עוד בבית היולדות לכי לכל ההדרכות שמציעים לך . אני חשבתי שאני יודעת הכל ומה שאני לא יודעת אני אלמד תוך כדי תנועה (מסטייק , ביג מסטייק) ...
ההדרכות בבית היולדות הן חפות מאינטרסים ומאוד אינפורמטיביות, איך וכיצד להניק, החלפות, האכלות, כמה שכבות של בגדים להלביש, טמפרטורה אידאלית בחדר, מה מותר ומה אסור וכו' .
ההדרכות עושות המון סדר בבלאגן ועוזרות לקבל החלטות נבונות ושקולות יותר בהמשך דרכך כאמא, בייחוד שאח"כ כולם, אבל כולם, יאמרו לך את דעתם .
טיפ שלישי
טיפ שמלווה אותי עד היום כאשר אני נתקלת בקשיים הוא: הכל עובר (חביבתי ...) .
היום, כשכבר אני עם ילד שלישי, יש לי פרספקטיבה, אני יודעת שהכל עובר .
כאבי שיניים, כאבי אוזניים, גזים, ריפלוקס, בכי וכו' . בסופו של דבר כשהם יגיעו לתיכון, כולם יהיו גמולים מחיתולים, ידעו ללכת, ידעו לדבר, לקרוא ולכתוב . כל דבר בזמנו ובמועדו .
יש כאלה שעושים הכל מהר מהר וכאלה שלוקחים את הזמן . הבן האמצעי שלי התחיל ללכת בגיל שנה ושבעה חודשים ואילו הבן השלישי שלי הלך בגיל עשרה חודשים . כל אחד והקצב שלו . תלמדי לכבד את זה ולתת לטבע לעשות את שלו, ובעיקר, בעיקר אל תשווי אותו לאף תינוק אחר .
טיפ רביעי – בייבי בלוז
שבועיים אחרי לידת הבייבי הראשון שלי, כולם המשיכו בדרכם ואני נשארתי איתו לבד . כבר סיפרתי שפחדתי לזוז בלעדיו, פחדתי שיקרה לו משהו ואני לא אשמע, לא אכלתי כמו שצריך, לא ישנתי מספיק ולא התקלחתי עד שבן זוגי חזר הביתה .
ואז הגיעה העצבות .
כולן עוברות את זה, את שלב העצבות, קוראים לו "בייבי בלוז" . יש כאלה שחוות את זה ממש בקטנה ויש כאלה שחוות דיכאון לאחר לידה . לצערי, כמעט ולא מדברים על העצבות הזו, שעוטפת אותך עם הלידה .
לפעמים, את חושבת שמשהו בך לא בסדר, הרי זה עתה ילדת ילד, את אמורה להיות שמחה ומאושרת, הרי זה מה שאנחנו רואות בפרסומות וזה מה שמפמפמים לנו בכל דרך אפשרית, אמהות = אושר . אז אין צורך להילחץ, מחקרים מוכיחים שיותר משמונים אחוזים מנשים שילדו, חוות את שלב הבייבי בלוז, אני ואת לא שונות, זהו שלב נוסף שגם אותו תעברי .
רובנו מכירות את המונח דיכאון לאחר הלידה וגם אני הייתי מודעת לזה . מה שלא ידעתי שזה מקרה קיצון של עצבות לאחר לידה . לשמחתי, חברה טובה שלי הכינה אותי לכך וההבנה הזו, שהעצבות היא טבעית, היא חלק בלתי נפרד מהלידה, עזרה לי לצלוח את התקופה . בערך אחרי חודש, העצבות נעלמת כמו שבאה . זה קורה גם בגלל ההורמונים, ובעיניי, בעיקר בגלל ההבנה העמוקה, שחייך השתנו לעד !!
אצלי זה בא לידי ביטוי בעצבנות ועצבות גדולה ולא מובנת, ובעיקר בהמון בכי, סתם ככה, בלי הכנה מוקדמת . השיא היה בכי מול הטלוויזיה בגלל פרסומת של חברת סלולר מוכרת . אבל בגלל הידיעה שזה עלול לקרות, לקחתי את זה כחלק טבעי ולא פחדתי, נתתי לעצמי לפרוק את העצבות, הפחד וחוסר הידיעה .
לשמחתי, לאחר חודש, העצבות עברה כלא הייתה .
מי מכן שהעצבות לא עוזבת אותה, שתפנה לאדם שהיא סומכת עליו . בן הזוג, אחות, חברה טובה ותספר . במקרה כזה, יש צורך לפנות גם לעזרה מקצועית .
מכירה באופן אישי המון בנות שעברו דיכאון לאחר לידה, גם בילד השני או השלישי ועם עזרה ותמיכה עברו את זה כמו גדולות והצליחו להמשיך בחייהן . לפעמים האנשים הכי קרובים לא ישימו לב למה שעובר עלייך, חשוב מאוד לשתף אותם ולדבר על זה . תשתדלי לאכול טוב, לשתות המון ובעיקר לנוח ולישון עד כמה שאת יכולה .
הבריאות הנפשית שלך הכי חשובה, אפילו שווה להביא בייביסיטר לשעתיים שלוש בכדי להשלים שעות שינה .
טיפ חמישי
אצלי ביישוב בו אני גרה, יש פרויקט מדהים שנקרא "מאם לאם", זהו פרויקט קהילתי התנדבותי, בו אמהות מנוסות באות לעזור לאמהות טריות וחדשות . הן באות בכדי לשמור על הבייבי לכמה שעות, על מנת לתת לך זמן מנוחה והתאוששות . ממליצה בחום .
עוד לפני הלידה תבררי אם ביישוב שבו את גרה קיים פרויקט שכזה, אל תתביישי לקבל עזרה, בטח ובטח בימים ובשבועות הראשונים לאחר הלידה . אם אין כזה פרויקט, תעזרי בכל מי שמציע, אמא, חברה טובה, גיסה וכו' .
טיפ שישי
פרויקט נוסף שאני התוודעתי אליו ביישוב בו אני גרה וכמובן נעזרתי בו, הוא פרויקט "סירי לידה", גם הוא פרויקט קהילתי התנדבותי, בו נשים, מבשלות להורים הטריים אוכל חם ומזין . בתחילת הדרך, עם הבייבי החדש כאבי הלידה והתפרים, הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא לבשל . נכון שאמא שלי פינקה אותנו הרבה, אבל בהמשך נעזרתי בנשים המקסימות הללו, שדאגו לבשל לי ולבני ביתי, אוכל חם ומזין, פשטידות, עוגות, עוגיות ועוד פינוקים כאלה ואחרים, לי באופן אישי זה מאוד עזר .
טיפ שביעי – לשחרר...
כן, אני יודעת, קשה לשחרר . כשבייבי הראשון שלי נולד, נולדה בי אמא חרדתית, מאוד חרדתית, לא שחררתי ממנו והייתי איתו כל הזמן . עם הזמן למדתי לשחרר מעט ולהיעזר באחרים . ככול שעושים את זה יותר, זה נהיה יותר קל .
בהתחלה, תלכי שעה לעשות סידורים או קניות, תקבעי עם חברה לקפה, תפרגני לבן הזוג איזה דייט נחמד . חשוב מאוד, יחד עם האמהות, לא לשכוח את עצמך ולא לשכוח את הזוגיות, קל מאוד לומר קצת יותר קשה לבצע, ובכל זאת – תשחררי ותיהני .
